Elfit Bar

סיימתי את הפרק האחרון של Beef ואני לא מצליחה להפסיק להתייפח כבר עשר דק. חברה אמרה לי שהיא הפסיקה לראות בגלל שהסטרס של אדם שאין לו זמן, ומנגד הסטרס של אדם שמתקשה כלכלית יותר מדי הציפו אותה, וזה נכון, זה קורה בסדרה לשתי הדמויות הראשיות(לא באמת ספוילר כי קורה שם עוד ככ הרבה) אבל זה רק המסביב. אני פשוט מרגישה כאילו מישהו החליט שהוא עושה סדרה שהיא מראה לאנושות- הנה, אנחנו כועסים, וזה שורף וגורם לנו לא לראות כלום מעבר לכעס המעוור הזה, אבל מתחת לזה כואב לנו, והחיים מפילים עלינו כ"כ הרבה שיט, ואנחנו לבד בתוך זה מההתחלה ועד הסוף, וכל מה שאנחנו רוצים זה שיראו אותנו. יש המון שקרים בסדרה הזו, אבל אני מרגישה שהיא משקפת את הדבר שהכי קרוב לאמת בעיניי. אמת על הקיום שלנו כאן על הכדור הזה. מאז מד מן שראיתי לפני איזה חמש שנים, לא הרגשתי שיוצרים טלוויזיה מתוך כוונה אמנותית אמיתית וטהורה. סוף סוף זה קרה. הכל פה 100% מהמוזיקה, הקאסטינג, הטקסט התפניות שלא ציפיתי לאף אחת מהן. מעולם לא ראיתי יצירה קולנועית שיש בה כזה שילוב בין השחור, הציני, הפסימיסטי, לבין האופטימי, המאמין בטוב לב האנושי, ממש כמו בחיים עצמם. קיצר יאללה לכו לראות ואני אמשיך לבכות בנתיים